החשיבות ב"סגירה קוגנטיבית" והקשר שלה להתמודדות עם בעיות וחדרי בריחה ניידים

המונח 'סגירה' (Closure) משמש לעתים קרובות בתרבות הפופולרית - בטח בפסיכולוגיה הפופולרית - בהתייחס לתחושת השלמה. אולם נראה שמשמעותו ושימושו הפכו פחות מוחשיים יותר ויותר, ומקורו מעורפל. התעמקות בטקסטים התיאורטיים העיקריים - כמו במאמרים על "סגירה קוגניטיבית" של וובסטר וקרוגלנסקי - מספרים לנו על ההתנהגויות שלנו ועל ההשפעות שיש להם על קבלת ההחלטות שלנו?

כיצד ניתן להגדיר סגירה קוגניטיבית?

Webster & Kruglanski מסבירים סגירה קוגניטיבית כמסגרת תיאורטית כדי להסביר מדוע אנשים נמנעים מחוסר וודאות ומחפשים תשובות. במצבי אי וודאות אנו מתחילים למהר למצוא וודאות ומחפשים מידע פחות ביסודיות. סגירה קוגניטיבית מוגברת מעוררת חוסר סבלנות ואימפולסיביות הגורמים לאנשים לקפוץ למסקנות ללא הוכחות מספיקות. בשנת 1994 יצרו קרוגלנסקי ווובסטר את סולם הצורך בסגירה. הסקאלה מפעילה סגירה קוגניטיבית בסולם של ארבעים ושניים פריטים הכוללים חמישה גורמי מוטיבציה בסיסיים לצורך בתשובות. קנה המידה של סולם הצורך בסגירה מראה עד כמה הצורך בסגירה גבוה או נמוך בכל נקודה נתונה.

מדוע אנו זקוקים לזה?

אי וודאות היא מצב לא נעים במיוחד שאנשים רוצים להיחלץ ממנו במהירות. עם זאת, אנשים משתנים ברצונם להיפטר ממנו. יש אנשים שנזקקים יותר לתשובות, לחיזוי וליציבות. לאחרים, נוח יותר עם עמימות וחוסר החלטיות. זה יכול להקשות על סוג אחד של אנשים להתייחס באמפתיה לרמת הלחץ של אחרים שנגרמת על ידי המשימה, מה שמוביל לחיכוך פוטנציאלי במצב צוותי. הנפוץ ביותר בקרב אנשים הוא סבלות הנופלת בין שתי הקטגוריות הללו; נוחות עם מידה מסוימת של אי וודאות אך עם צורך לשמור על רמת חיזוי.

האם זה יכול להשפיע לרעה?

סגירה קוגניטיבית מוגברת יכולה להטות את שיקולינו ולהשפיע על מצב הרוח שלנו, ובמיוחד להגביר את הלחץ. למרות שאנשים משתנים בצורך בסגירה קוגניטיבית, סגירה גבוהה או נמוכה לא מועילה יותר מהאחרת. סגירה קוגניטיבית מוגברת קשורה בקבלת החלטות מוגברת, אך ייתכן כי החלטות אלה אינן מבוססות על שיקול הדעת. עם זאת, בעלי סגירה קוגניטיבית נמוכה יותר רגישים יותר לשינויים וחוסר וודאות, ואינם מסוגלים לקבל החלטות ולהיצמד אליהם באופן כללי.

איזו התנהגות יכולה להתעורר?

אנשים עשויים לשלוף תשובות במהירות, או לקפוא בעמדתם ברגע שתמצא תשובה כלשהי, אפילו על חשבון התשובה הנכונה. מונעים על ידי הצורך להשיג מידע במהירות, לעתים קרובות אנשים מנסים לשמור על הוודאות של תשובה כל עוד ניתן, על ידי 'הקפאה' ושמירה על הידע שלנו. לדוגמה, בדיונים אנו עשויים לתמוך בדוגמאות המאמתות את ההצגה הראשונית שלנו במקום לשנות את השקפתנו. ברגע שאנו קפואים, הביטחון שלנו גובר והלחץ שלנו פוחת. מכאן ההתנגדות שלנו לקבל שהתשובה הנכונה עדיין קיימת שם. מצב של אי ודאות הוא פשוט מלחיץ מדי מכדי שנוכל לטפל בו. עם זאת, אם אנו לא נאלצים לתפוס תשובה חדשה, אז אנו מתמצקים במצב הקפוא שלנו, נעשים יותר ויותר בטוחים ומסתכנים בבניית אמונותינו וטיעונינו בנימוקים בלתי מבוססים.

איך נראית סגירה קוגנטיבית?

הצורך בסגירה קוגניטיבית יכול להסביר מדוע כל כך קשה להודות שאנחנו טועים, ומדוע שמועות כוזבות מתחילות ונשארות. מי רוצה להודות כאילו פסק הדין שלו פגום בכך שהוא מודה באשמתו? אנשים עם נטייה גבוהה יותר לסגירה עשויים להעדיף סגנונות מנהיגות סמכותיים עם קבלת החלטות ברורה, חלוקת עבודה ותפקידים. זה יכול להועיל בפתרון בעיות תחת לחץ ובסביבה הדורשת משמעת. זה יכול גם לעזור בתפוקת עבודה, לאלץ אותך להתקדם עם ההחלטות ולעשות דברים.

כיצד אוכל להבין זאת טוב יותר?

ככל שפעולותינו בולטות יותר, כמו כאשר אנו פותרים בעיות מורכבות בקבוצות, כך אנו חושבים עליהן לפני שנתפוס תשובה. הסגירה הקוגניטיבית שלנו מושפעת בגלל חשש לפסילה ושיקול דעת מצד אחרים. לפיכך, אנו נאלצים למצוא את החורים בהיגיון שלנו. אם כן, העמדת עצמנו במצבים לא בטוחים לא נוחים יכולה להכריח תהליכי קבלת החלטות ולייצר אמון מוגבר בהחלטות שלנו באופן כללי. הבנת הצורך שלנו בסגירה קוגניטיבית יכולה להועיל לנו כשאנחנו מתמודדים עם מצבים לא בטוחים. בסופו של דבר זה עוזר לנו לתרגל קבלת החלטות טובה יותר, במיוחד במהלך תרחישים ומועדי לחץ שחלים בזמן. תרגול בסביבה בטוחה ונטולת סיכון כמו חדר בריחה בו אתה נמצא בלחץ זמן ועם מטרה משותפת בקרב חברי הצוות שלך, יכול לעזור לך להבין ולהתמודד עם חוסר וודאות ולהיות בטוח יותר בקבלת ההחלטות שלך.

מה הלאה?

על מנת ללמוד יותר על איך לייצר אימון צוותי והעצמת קבוצות אפקטיבית ומהנה, קראו על חדרי הבריחה הניידים שלנו, פעילות קבוצתית לקבוצות ענק, חברות, צוותי עובדים ומנהלים שתשאיר את המשתתפים עם תחושת WOW, גיבוש הצוותים והעובדים ועם ערך לימודי שלא ניתן לרכוש בלימוד סטנדרטי אלא רק דרך עבודה עם "הרגליים".